החלטה בתיק ת"א 9177-10-12

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף, בטענה שמדובר בתביעה חסרת כל בסיס, שנובעת מחילוקי דעות שנוצרו בין המבקשים למשיב 3 במסגרת עסקאות משותפות שבוצעו על ידם. כתוצאה מאותם חילוקי דעות, טוענים המבקשים,  מנסה המשיב 3 לפגוע במבקשים ולצורך כך הוא עושה שימוש לרעה בהליכי משפט. לטענת המבקשים, להגשת התביעה דנן, עשו המשיבים שימוש במסמכים מזויפים , המציאו שותפות ועובדות.

בין היתר נטען, כי משיב 3 החתים את נתבע 2 על נספח א, הסכם לרכישת רכב שלא נחתם במועד הנטען . המבקשים מפנים לנספח ג' טופס ביטול משכון הנושא חתימה הנחזת להיות חתימת המבקש וכל זאת בכדי ליצור תביעה יש מאין.

ראיה נוספת לשימוש שנעשה בתביעה לשם הטרדת המבקשים, לטענתם, הנו נספח ד' שסותר את טענת המשיב 3 לפיה ההסכם שנחתם איתו הינו הסכם כפוי שכן לפי נספח ד', דף פקס עליו תכתובת בין עורכי הדין שערכו את ההסכם. לשיטת המבקשים מסמך זה מעיד כי מדובר בתביעת סרק.

המבקשים דורשים כי נתבעת 3 תמחק  מכתב התביעה שכן זו איננה קיימת ולא הייתה קיימת. לשיטת המבקשים מדובר בהטעיה מכוונת במטרה ליצור שותפות בדויה בין מבקש 1 לנתבע 2. הראיה לכך מצויה לשיטת המבקשים בהסכם מיום 23.6.10, הסכם המלמד לטעמתם, כי הרכב לא נרכש "משותפות" אלא מדובר בעסקה בין משיב 3 מנתבע 2.

טענה נוספת אותה מעלים המבקשים הנה  חוסר סמכות עניינית של מותב זה לדון בבקשה לסעד הצהרתי, שכן מדובר בסעד הצהרתי שלא ניתן להערכה כספית ומשכך הנו בסמכותו השיורית של בית המשפט המחוזי לפי סעיף 40(1) לחוק בתי המשפט . לחילופין נטען  כי הסעד ההצהרתי נועד להצהיר  על זכות . בקשת לסעד הצהרתי לפיו "הנתבעים או מי מהם ביצעו תרגיל עוקץ" איננה בגדר הצהרה על זכות.

בנוגע לטענת המשיבים לפיה ההסכם מיום 23.6.10 נחתם בכפיה, טוענים המבקשים שהיא נגועה בשיהוי, שכן ככל שסברו המשיבים שיש להם עילת תביעה, היה עליהם להגישה ולא להמתין זמן לא סביר לא כל שכן לשלם את כל התשלומים מכוח ההסכם  במשך שנתיים וחצי.

לעניין העדר היריבות נטען, כי מכיוון שבהסכם מיום 23.6.10 נלמד שהנתבע 3 רכש את הרכב מנתבע 2, לאחר שהרכב הועבר לבעלות המבקשים מכוח הסכם בינם לבין ירון נחמני, ולאחר רישום שיעבוד לטובת מבקש 1. לטענת המבקשים לאור האמור המשיבים רומו ע"י נתבע 2 בלבד כפי שעולה מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה, ולכן דין התביעה כנגד המבקשים להדחות בהעדר עילת תביעה כנגדם.

המשיבים בתגובה טוענים כי דין הבקשה להדחות שכן מדובר בניסיון לדלג על הליכי שמיעת הראיות.

לשיטתם טענת המבקשים להעדר יריבות דינה להדחות שכן בכתב התביעה צויין כי המבקשים 1-3 פרעו שני צ'קים בסך 307,000 ש"ח, אולם המבקשים התעלמו ממנה בכתב ההגנה. לגבי העדר היריבות  כנגד נתבע 3 נטען, כי דין הבקשה להדחות שכן נתבע 3 לא צורף כמשיב לבקשה. בנוסף נטען, כי נתבע 3 צויין בכתב התביעה כשותפות בלתי רשומה עם מבקש 1, שותפות לה יכול להתכחש מבקש 1 במסגרת הליך שמיעת ההוכחות.

לעניין טענת השיהוי טוענים המשיבים, כי המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל  עליהם ומשכך דינה להדחות.

לעניין הסעד ההצהרתי  טוענים המשיבים כי מדובר בבקשה להצהרה על התנהלותם של המבקשים בהקשר נשוא כתב התביעה ולא בהצהרה על זכות.

המבקשים בתשובתם טוענים, כי אין בתגובה התייחסות לטענות לשימוש לרעה בהליכי משפט ולענין מחיקת נתבע 3 מכתב התביעה ולטענת חוסר הסמכות העניינית ומשכך מהווה הדבר בגדר הסכמה לטענות ויש לקבלן.

המבקשים טוענים כי לא קיים סעד הצהרתי ךפיו המבקשים עשו תרגיל עוקץ.

דיון בשאלת סמכותו העניינית של בית המשפט לתת סעד הצהרתי:

סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 קובע:

"כל בית משפט הדן בעניין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא תעשה, צו ביצוע בעין או כל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות העניין שבפניו"

השופט גורן בספרו קובע כי " בית המשפט אינו מוגבל באשר להיקף או לסוג ההצהרות שהוא מוסמך לתת...כל עוד ההצהרה המבוקשת אינה מתייחסת לעניין אקדמי בלבד וכל עוד ברור שלמבקש עניין משפטי בקבלת הסעד." ( עמ 507 ).

מכאן שמדובר בסעד הצהרתי שבסמכות בית משפט זה.

דיון בסמכות בימ"ש למחוק תביעה על הסף: